השאר פרטים לקבלת ניוזלטר
אני מאשר קבלת תוכן שיווקי

הישראלי שפיתח אלגוריתם שיודע לזהות טרנדים ברשת

עמית אבנר / צילום: כפיר זיו

עוד סופת שלגים עפה על ניו יורק. הרכבת התחתית מלאה באנשים עטופים היטב, שממהרים לעזוב את העבודה מוקדם כדי לא להיתקע בעיר שהולכת ומתכסה בשלג סמיך. אבל במשרדי הסטארט-אפ Taykey, בקומה השביעית ברחוב 29, השגרה בשלה. כמה עשרות נשים וגברים צעירים מכרסמים את שאריות ארוחת הצהריים שלהם מול המחשב, כאילו כלום. יש להם עבודה, וברוב המקרים עדיין אין להם ילדים. הם גרים בתוך העיר ולא בפרברים, אז איזו סיבה יש להם להתקפל? הם פה בשביל לעבוד. כל אחד מהם מול שניים או שלושה מסכים, מתמסר בכניעות להפרעת הקשב בת-זמננו.

ואז יוצא המנכ"ל ממשרדו. עמית אבנר, 28, עד לא מזמן אחד מילדי הפלא של ישראל - לרבות נוכחות ברשימת 40 הצעירים המבטיחים של G לשנת 2013 - ומלפני שבועות ספורים גם אחד משלושים הצעירים המצליחים מתחת לגיל 30 של המגזין פורבס, כבוד שהוא עונד בגאווה.

כבר שלוש שנים שאבנר בניו יורק, מנצח על 65 עובדים, עם משרדים גם בלוס אנג'לס, בשיקגו, בלונדון ובסן פרנסיסקו, ומרכז פיתוח בהרצליה. ואם כל זה נשמע כמו קלישאת סטארט-אפ חבוטה, אז אולי עדיף לדלג על המודלים של הלגו המוצגים לראווה בפינת המשרד שלו. איפה שהגיל והיצירתיות פוגשים את ההתמדה והריכוז.

הגיל, מתעקש אבנר, הוא לא כזה אייטם. והוא יודע מה זה אייטם, כי זה מה שטייקי עושה: מאתרת מהם הנושאים החמים באינטרנט ממש עכשיו, איפה הם מדוברים, ולשם היא מתעלת את הפרסומות של לקוחותיה. למנהלים צעירים בתחום הטכנולוגיה, זה כבר לא סקופ חדשותי די הרבה זמן. "זה כבר מובן מאליו", מרגיע אבנר. "סרגי ברין ולארי פייג' הצליחו בגיל מאוד צעיר. מארק צוקרברג מבוגר ממני בשנה".

חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.

- אבל אתה עובד עם חברות ותיקות, מהכלכלה הישנה: פפסי, אמריקן אקספרס, אולפני פרמאונט. גם הם כבר התרגלו לעבוד מול מנהלים צעירים?

"כן, זה ממש לא בעיה. זה אולי אפילו פתח דלתות, כי זה מקרין פתיחות. אבל אתה לא רוצה לבנות את החיים שלך על זה שאתה צעיר. כי לא כל החיים תישאר צעיר".

אבנר יודע את זה היטב, אולי כי הוא התחיל את הקריירה שלו בגיל 10. אימא שלו, מורה לאנגלית בהרצליה, חזרה מהשתלמות על בניית אתרי אינטרנט ולימדה אותו. מה שהיה נשאר אצל רובנו בגדר תחביב סמלי, הפך אצלו לשורה רשמית ברזומה. "התחלתי לבנות אתרים בעצמי", הוא משחזר, "כל מיני אתרים. כל דבר שעלה. העילה הייתה הבנייה, לא התוכן". בגיל 14 הוא טיפס מדרגה ובנה מנוע חיפוש, "שצבר הרבה מאוד תאוצה והרבה משתמשים".

- כי גוגל לא הספיק לך?

"זה היה 1999, וגוגל לא היו מה שהם היום. הם רק התחילו. היו אז אלטה ויסטה ויאהו, ואחרים. היו עשרות מנועי חיפוש. לא רק אחד".

- שכולם התנדפו.

"כולם לאט-לאט נעלמו. בניתי מנוע חיפוש שבשיא שלו היו לו כמעט מיליון משתמשים בחודש. בערך אז התחלתי ללכת לאוניברסיטה הפתוחה יומיים בשבוע. למדתי בכיתת מחוננים שאפשרה את זה. במקביל התחלתי לעבוד בכמה סטארט-אפים. זו הייתה בועת הדוט.קום הראשונה. אז עבדתי בסטארט-אפ אחד במשך חצי שנה והוא נסגר. עבדתי בסטארט-אפ אחר חצי שנה, וגם הוא נסגר. החברים שלי עבדו במקדונלד'ס ואני עבדתי בסטארט-אפים. זה היה לא רע".

ב2003- הוא התגייס לצבא, כשבו-זמנית הוא גם ממשיך בלימודיו לתואר ראשון. ממנוע החיפוש שלו הוא נאלץ להיפרד. "גם בגלל סיווג ביטחוני, וגם כי הוא הכניס כסף. לא בדיוק מיליונים, אבל היו שם פרסומות. ולצבא לא התאים שיהיו לי יחסים עסקיים עם כל מיני. וגם לא היה לי הרבה זמן. התגייסתי למשרד הביטחון, לפיתוח תשתיות תקשורת. הייתי חייל בגוף אזרחי. עבודה ממש מעניינת, במיוחד בתחומי פיתוח צופן ותקשורת ודברים כאלה. לעבוד בגוף צבאי זה מדהים, כי העבודה מאוד-מאוד מעניינת והאתגרים הצבאיים הם שונים מאוד ברמת העניין והיכולות".

- אבל טכנולוגית זה בטח לא מאוד שונה.

"יש הבדל עצום טכנולוגית, כי את מתגוננת מול דבר שונה. כשאת בונה תשתיות מהסוג הזה כחלק מגוף אזרחי, את כפופה לתקנים של משרד הביטחון. אבל משרד הביטחון, כשהוא לעצמו, עושה פשוט מה שהוא רוצה. הוא גם לא מתמודד מול האקר בן 16, אלא מול אויב ברמה אחרת".

ב-2006, קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוא השתחרר והמשיך לעשות את מה שעשה בצבא, רק בתוך משרד ראש הממשלה. אחרי שנה וחצי דגדג לו להמשיך הלאה. התחנה הבאה כבר הייתה טייקי.

בגראז', כמו בסיפורים

הרעיון שבבסיסה של טייקי נולד בעקבות תחביב נוסף של אבנר. במשך השנים הוא ניהל מספר פורומים בתפוז. במעט אי-נוחות הוא מוכן לנדב שניים מתוכם: פורום תכנות ופורום סדרות טלוויזיה, "אלה היו השניים המרכזיים". בתוקף תפקידו הוא הבחין בבאג בשיטה. "שמתי לב שפורום זה משהו מאוד לא בזמן אמת. אנשים באים, שואלים שאלה, על תוכנית, על מכונית או על טלפון סלולרי, ומישהו בא כמה שעות אחר כך ועונה על השאלה, ואז השואל חוזר כמה שעות אחר כך ואומר: 'זה לא מה שהתכוונתי'. התהליך מאוד מייגע ומסורבל".

גם הפעם אבנר לא הסתפק בלתעל את התסכול שלו להכנת עוד כוס קפה, אלא חיפש פתרון. "באתי ואמרתי: למה זה כל-כך מסובך? למה אני לא יכול לשאול שאלה ולקבל תשובה עכשיו? הרי יש כל-כך הרבה אנשים עם תשובות בכל רגע נתון. אז בניתי רשת חברתית שהרעיון הוא שאת תגידי: אני ורד, ואני מבינה בטלפונים סלולריים, ואם יש לי שאלה על טלפונים סלולריים אז אצלך יקפוץ חלון: לעמית יש שאלה על טלפונים סלולריים".

- זאת אומרת, רשת חברתית ממוקדת סביב תחומי ידע ועניין, מבלי שכל החברים יצטרכו לצפות בתמונות של הילדים שלי בשלג?

"בדיוק. זו הייתה מערכת שאלות ותשובות. שמי שמקבל הבזקים עם שאלות הם החברים".

אחת השאלות שהטרידו אותו במהלך בניית הרשת החברתית הייתה כיצד ניתן לתרגם אותה לכסף? "הרעיון היה שאפשר לחזות טרנדים על-פי שאלות של אנשים", הוא מספר. "אם אני רואה הרבה שאלות על 'הארי פוטר', אני יכול לפרסם לצדן משהו שקשור בהארי פוטר. לעבוד על האלגוריתם הזה של חיזוי טרנדים, נראה לי מאוד מעניין, וכדי לאמן את האלגוריתם, כי המערכת שלי עוד לא עבדה, הייתי צריך להתחבר למקורות מידע חיצוניים כמו פייסבוק או מייספייס וכאלה. ופתאום האלגוריתם נהיה עוד יותר מעניין".

תוך כדי העבודה על הרשת החברתית, חבר שלו מהצבא, איתי בירנבוים, עניין אותו ברעיון נוסף לסטארט-אפ, בתחום הסחר האלקטרוני. הם עבדו יחד על פיתוח הרעיון, "אבל זה לא הלך לשום מקום. אז איתי ואני החלטנו להקדיש את הזמן שלנו לאלגוריתם הזה. עבדנו במשך כמה חודשים מהבית של איתי, כמו סטארט-אפ מהסיפורים. בגראז'. הבנו שיש לזה ערך עסקי מובהק למפרסמים":

ב-2009 בירנבוים ואבנר ייסדו רשמית את טייקי וגם צירפו אליהם את עומר דרור, שמנהל את מרכז הפיתוח בהרצליה. מהר מאוד החלו להגיע המשקיעים, ואחריהם עוד כמה עובדים, ועוד קצת משקיעים, וחוזר חלילה. במהלך 2014 הם מקווים לצמוח למאה עובדים. עד היום גייסה החברה 17 מיליון דולרים, בעיקר מהקרנות סקויה, סופטבנק, טנאיה ומרקר. את הרווחים המדויקים הם מערפלים תחת הכותרת "עשרות מיליונים ב-2013, באנגלית אני אומר בתחום השמונה ספרות".

אבנר עמית איתי בירנבוים ועומר דרור/ צילום: עינת לברון

בתחילת הדרך הם תכננו להציע ללקוחות שלהם לוח ממוחשב שיגלה להם על מה קהל היעד שלהם מדבר בכל רגע נתון. "נגיד שאת קוקה-קולה, ואת רוצה לדעת על מה קהל היעד שלך מדבר כרגע; אז הלוח הזה יציג את זה". אבל אחרי כמה חודשים על השביל הזה הם הבינו שזה מסובך מדי. לא לטייקי, אלא למפרסמים.

"הבנו שקהל היעד זז כל הזמן ושלמפרסם מאוד קשה להחליט מה לעשות עם המידע שאנחנו יכולים לתת לו", כך אבנר. "אז החלטנו שבמקום לתת למפרסם מידע, נמכור לו שירות שממקם את הפרסומת שלו במקום הנכון ובזמן הנכון. להשתמש במידע הזה כדי לספק שירות של שתילת פרסומות בזמן אמת".

אם העונות הראשונות של "מד מן" תיארו את הדרמה שבמעבר מפרסום בעיתונות הכתובה לטלוויזיה, השירות של טייקי הוא ביטוי לשלב הבא באבולוציה: כשהמפרסם צריך לנווט בכאוס האינטרנטי, ולמצוא בתוכו את קהל היעד שלו. "כשמדובר בטלוויזיה", מסביר אבנר, "מפרסם יכול לקנות את 'אקס פקטור' או את 'כוכב נולד', או מה שזה לא יהיה, כי שם הקהל שלו נמצא. אנחנו עושים את אותו דבר, רק באינטרנט, כי באינטרנט אין פריים טיים. באינטרנט לכל אחד יש חוויה אחרת. אנחנו מייצרים למפרסם פריים טיים, כי אנחנו יודעים איפה תשומת הלב של קהל היעד שלו, ושם נשים את הפרסומת שלו".

- מה עשו המפרסמים לפני שבאתם?

"המפרסם היה מכין תוכנית מדיה שלושה חודשים מראש, ולפי זה מניח את הפרסומות שלו, וזהו".

- ואם יש קהל ואם אין - הפרסומת שם?

"כן".

50 אלף אתרים

מה שטייקי עשתה הוא לארגן למפרסמים קיצור דרך. לצורך הדגמה, אבנר בוחר את אחד הלקוחות שלו. "נניח שסמסונג רוצה לפרסם לאוהבי גאדג'טים את הטלפון החדש שלה. אנחנו יכולים לראות שהיום אנשים חובבי גאדג'טים מדברים על השדרוג שאפל עשתה למערכת ההפעלה, או על האייפון החדש או על האייפד החדש, ומחר פתאום הם ידברו על הטלפון של HTC, כי הם השיקו HTC חדש. ובעוד שבוע ידברו על שירות חדש של אמזון. בכל יום יוצא גאדג'ט אחר שהוא שיחת היום. וכל יום אנחנו דואגים שהפרסומות של סמסונג יופיעו באתרים שמדברים על הגאדג'טים האלה".

כדי לגלות מי ומה הן שיחות היום, מייצרת טייקי כיכר שוק חדשה. סינתזה של חמישים אלף אתרים, שרקיחתם יחד פולטת בכל רגע רשימת טרנדים חמים. הצעקה האחרונה באינטרנט. הנושאים שהסיכוי שלהם לקבל דאבל קליק הוא פי כמה.

למעשה, מדובר בכמה כיכרות. כיכר שוק לנשים, וכיכר אחת לגברים. כיכר לבני 25-18, וכיכר שונה באופן מובהק לבני 120-60. בכיכר אחת מככבת הסדרה "משפחה מודרנית", בכיכר אחרת מדברים על מזג האוויר, ותמיד ישנם אלה שלא משנה מה תהיה שיחת היום, הם יתקעו על איראן.

הניסיון להבין לעומק איך זה עובד נתקל בפני פוקר ובתשובות לקוניות של מי שכבר רשם תשעה פטנטים על התוכנה.

- בכל רגע אתה יכול לדעת מה הטרנד החם היום בנעלי ספורט ומה הטרנד החם בתיירות?

"כן, אפשר".

- המידע שאתם מלקטים כדי להבין מה הטרנד הוא מילולי או עובד גם על אימג'ים?

"גם מילולי, גם אימג'ים, גם סרטים, עיבוד של סוגי מידע שונים. סרטים שאנשים רואים ביוטיוב, דברים שאנשים קוראים בוויקיפדיה. אוסף של מיליון דברים".

- אתם, לדוגמה, מקבלים מידע מוויקיפדיה מה אנשים חיפשו?

"אני לא יכול לענות".

- ובכל זאת, איך זה עובד?

"אנחנו יכולים, וגם את יכולה, לראות מהם הערכים הפופולריים בוויקיפדיה בכל יום, או מה אנשים מחפשים בגוגל, או מה אנשים רואים ביוטיוב".

- זה המידע החשוף.

"כל המידע שאנחנו משתמשים בו הוא חשוף לכולם".

- אתם לא רוכשים מידע מעבר לזה?

"לא. פשוט יש לנו חמישים אלף אתרים שאנחנו עובדים איתם. אני לא צריך דווקא אחד מסוים. קחי לדוגמה את גלובס. את נכנסת לאתר וכתוב לך שם מהן הכתבות הכי נצפות. גלובס עושה את זה כי הוא רוצה שכולם ידעו".

- ואם למישהו יש פרופיל פרטי בפייסבוק?

"אז ממנו אנחנו לא מקבלים מידע".

- איך דברים כמו אירוניה, סרקזם והפוך על הפוך משפיעים, אם בכלל, על ניתוח המידע?

"התשובה היא פשוט scale. ברגע שאת מקבלת מידע על אותו אירוע ממיליון מקומות שונים בו זמנית אז 85% לא יהיו סרקסטיים, אלא ישירים. זה עניין של סטטיסטיקה".

- אבל כש"מם" חדש צץ, פתאום אימג' שהופיע במשמעות אחת הופך לדאחקה. אז איך מצליחים לאמוד את המשמעות?

"אלגוריתמים. זו העבודה הקשה. יש לנו פטנטים על זה. איך אפשר להבין נכון את המשמעות של מילה".

- אז יש לך עובדים שהם לא רק אנשי מחשבים? אולי איזה בלשן או שניים? אנשים ממדעי הרוח שבכל זאת מצליחים להתפרנס?

"אין פה אחד ממדעי הרוח. יש פה מתמטיקאים ואנשי מחשבים. הדברים האלה הם בעיקר סטטיסטיקה. רואים את זה לדוגמה אצל ג'סטין ביבר, שהסנטימנט אליו משתנה מחיובי לשלילי ושוב לחיובי. תלוי במה הוא עשה".

- תלוי אם הוא זרק ביצים על הבית של השכן שלו או נעצר על נהיגה בשכרות?

"כן. אפשר לראות שינויים בסנטימנט. זו סטטיסטיקה. אם כתוב שהוא טיפש מיליון פעם, אפשר להבין מזה כיוון מסוים".

- מעניין אתכם אם הסנטימנט הוא חיובי או שלילי?

"בטח. זה חשוב. אנחנו רוצים לקשור את הפרסומות שלנו לדברים חיוביים. אלא אם כן יש לקוח שבכוונה רוצה מודעה ליד משהו שלילי. אבל רובם לא רוצים, אלא אם כן מדובר במערכות אזעקה או ביטוח חיים".

- אתם מנתחים מידע גם מטוקבקים. האם במקרה של טוקבקים צריך לאזן את המידע עם הנטייה של הכותבים לאגרסיביות מוקצנת?

"לא, כי זו בעיה ישראלית. תשווי טוקבקים ישראליים לטוקבקים בחו"ל ותראי שרק בישראל הם כאלה אגרסיביים. בישראל לא ראיתי אף טוקבק חיובי. במקומות אחרים זה לא ככה. הטוקבקים במקומות אחרים הם יותר דיוניים, ואנשים יותר מגיבים זה לזה. אנחנו בודקים מהו הסנטימנט של הטוקבק ביחס לכתבה. אם הכתבה הייתה חיובית, אנחנו רואים איך אנשים מגיבים אליה, כדי להבין מה אנשים חושבים על הנושא. כי לא מעניין אותי מה הכתב חשב, מעניין אותי מה זה מעורר אצל הקהל; אם זה מעורר הזדהות או התנגדות".

- אז הטרנד עצמו כלל לא מעניין אתכם, אלא רק אם הוא מושך קהל.

"התוכן לא מעניין אותנו, אנחנו רוצים לדעת אם היחס של אנשים אליו הוא חיובי או שלילי".

"משעתיים עד 24 שעות"

ההפתעה המאכזבת הראשונה היא נוכחותו הבלתי ניתנת לערעור של ג'סטין ביבר ברשימות הטרנדים בכלל ובעיקר בטוויטר. ג'סטין ביבר. זה מסביר מדוע בפינת חדר הישיבות של טייקי שעון על הקיר לוח קרטון בגודל טבעי שמתוכו מחייך ביבר על בלוריתו המצויצת. טרנד יבוא וטרנד ילך, וביבר משום מה נשאר שם.

- מה האופק של טרנד ממוצע?

"משעתיים עד 24 שעות. קל לראות את זה. תסתכלי על רוב הדברים שמציפים אותך. רובם אחרי יום כבר גוועים. אבל גם יש טרנדים חזקים שנמשכים 72 שעות".

- כמו מה?

"מזג האוויר. כשהייתה בניו יורק הסופה, דיברו על זה ללא הפסקה במשך שבוע".

- מזג אוויר? זה מה שמעסיק אנשים?

"אנחנו לא ממציאים את החדשות, אנחנו מספרים למפרסמים מה מעניין אנשים. רוב הדברים זה: קים קרדשיאן עשתה משהו. ואחרי ארבע שעות עברנו הלאה. פוליטיקה לרוב שורדת קצת יותר זמן".

- כריס כריסטי ופרשת הנתיבים הסגורים על גשר ג'ורג' וושינגטון?

"גם זה נמשך לא יותר משלושה ימים".

- כיום אתה כבר יכול לחזות מהלך של טרנד, מעלייתו ועד גוויעתו?

"יש כל מיני דברים כאלה, שחוזרים על עצמם, שאפשר לזהות מוקדם. נגיד תוכניות טלוויזיה. את יודעת שבכל שבוע ביום מסוים תהיה עלייה בהתעניינות. או סופרבול. אני יודע שזה יהיה גדול. או תמיד נראה עלייה בהתעניינות בדיאטות אחרי סוף השבוע. אבל אלה הדברים שהם פחות מעניינים מבחינתנו. מה שמעניין אותנו הם הדברים הלא צפויים. אם זה קורה בכל יום שני, אז המפרסם לא צריך אותי".

- אתה מציג פילוחים לפי גיל ומגדר. לפי אילו פרמטרים נוספים אתם מנתחים את קהלי היעד?

"יש הרבה ניתוחים שאפשר לעשות, אבל אני מעדיף לא להיכנס לזה".

- באתר שלכם אתם מדברים על החיבור שאתם יוצרים בין מוצר לדיאטות ובין נשים. איך אתם יודעים שהגולש הוא גולשת?

"זה אחד הפטנטים שפיתחנו".

- מגדר דווקא?

"זיהוי דמוגרפי. כל משתנה בדמוגרפיה".

- קורה שמשהו בסטטיסטיקה מפתיע אותך, או שכולנו מדברים על מה שמתבקש שנדבר?

"אנחנו מתעסקים בפריים טיים של הסטטיסטיקה. כל מה שאני אגיד לך שאנשים מדברים עליו, את יודעת שאנשים מדברים עליו".

- אבל אתה לא שואל את עצמך לפעמים: איך דווקא זה הגיע להיות שיחת היום?

"ברור שכולם מדברים על דברים שהם תרבותיים ורכילותיים ופוליטיקה וספורט. אלה הדברים שמעסיקים את כל העולם. זה מה שמוכר עיתונים. אנחנו כאמור לא ממציאים את התוכן, אנחנו רק מזהים מהו התוכן שכולם רוצים לצרוך".

לא רק לצעירים

יש לקוחות שמוצאים את טייקי, ויש כאלה שטייקי מחזרת אחריהם. באתר האינטרנט של החברה מופיעה דגימה של מותגים שכבר נשבו ביעילות השירות. מדל ויוניליוור דרך סוני ופולקסווגן ועד ויקטוריה סיקרט:

לקוחות של Taykey / מתוך: צילום מסך אתר

- מותר לנחש שאתם לא הכתובת למי שרוצה לפרסם דיור מוגן?

"למה לא? אנחנו נזהה על מה מדברים בני 60 או 70. סבא שלי בן 85 והוא משתמש באינטרנט. הם צורכים פרסומות כמו כולם".

- בתוך קהלם הם בטח לא הרוב.

"כן, אבל זה לא משנה אם הם הרוב או לא. הפרסומת עובדת לפי ממדים. אם זה לפי כמות הפרסומות שנחשפת או מספר הקליקים. המפרסם משלם בהתאם. אז הוא לא ישלם כאילו הוא מפרסם לבני 18, אלא לפי פרסום לבני 80. אם זה פחות אנשים, אז המפרסם ישלם פחות".

- זה גם ההיגיון בפרסומות ביוטיוב, שאפשר לדלג עליהן כעבור כמה שניות? הן עולות פחות למפרסם?

"המפרסם משלם לפי כמות הזמן שאת תישארי על הפרסומת, לפי מקטעים של מספרי שניות. הרעיון הוא שככל שהמודעה יותר מתאימה לך אז תראי אותה יותר זמן. אם לחצת 'דלג' מאוד מהר סימן שאת לא מתעניינת במודעה, ואז המפרסם לא משלם. המטרה שלי היא לשים את המודעה הנכונה מולך".

- איך אתם מודדים הצלחה?

"לפי שיעור האנשים שראו את הפרסומת ולא לחצו 'דלג'. אני יכול להגיד שאנחנו משפרים ב-25% לעומת אחרים את הזמן שאנשים נמצאים על פרסומת וידיאו".

- כשהתכוננתי לראיון וקראתי כל מיני כתבות בעיתונות הכלכלית, כל הזמן קפץ לי באנר על "הריביירה בחדרה". מה זה אומר עליי?

"הדוגמה של ישראלי בחו"ל היא לא טובה, כי הפרסומות שתראי פה הן של חברות שבחרו לפרסם לישראלים שגרים בחו"ל. אז זה לא אומר עלייך הרבה. זה כמו שבארץ, אם את בחור בין 18 ל-40 הפרסומת שתראי הכי הרבה היא להסרת שיער בלייזר. ואם את בחור או בחורה מגיל 21 עד 30 זה יהיה: בואו לעבוד בעגלות בחו"ל".

- ובארצות הברית?

"פה יש הרבה יותר עומק, הרבה יותר שוק". אבנר לוקח שנייה הפסקה, ואז מוסיף בטון כמעט נבואי: "אנשים מתייחסים לפרסומות כאל דבר רע, אבל הן לא. הפייסבוק שלך הוא בחינם. חלק גדול מהעיתונים הם בחינם. האינטרנט ברובו הוא בחינם. ואם אנשים רוצים לצרוך תוכן בחינם, אז מישהו צריך לשלם על זה. הקסם הוא לעשות פרסומות טובות. כי אם פרסומת לרהיטים לא דיברה אליך, אז הכשל הוא של חברה כמו טייקי.

"אם כל הזמן אני אקבל רק פרסומות רלבנטיות, אז פרסום הוא דווקא מדיום של מידע. תחשבי שאילו הייתי מראה לך מבצע על טיסה לפריז, דברים שבאמת רלבנטיים לך, אז פתאום זה הופך להיות מדיום של מידע ולא סתם ספה שרודפת אותך באינטרנט. בעולם אידיאלי, שבו פרסום עובד יותר טוב, עדיף לא להראות לך פרסומת מאשר להראות לך פרסומת גרועה. כי אז תשימי לב יותר לפרסומות כשהן מופיעות".

- כבר ראית את הסרט HER ("היא")?

"כן, ולא נפלתי. זה היה נורא צפוי. אני אוהב סיפורים כמו של אגתה כריסטי, שאין לך מושג מי הרוצח עד הסוף".

- אם כך, אתה יכול להבין מדוע אני מאוכזבת מכך שהטרנדים שאתם חושפים הם כל-כך באנליים? שהאנושות כל-כך צפויה?

"אני יכול להבין את זה, אבל אני לא חושב שהאנושות צפויה, אני חושב שהיא מתעניינת בדברים דומים".

- זו דרך יפה להגיד אותו דבר.

"אנשים לא כאלה שונים כמו שהם חושבים שהם".

- אתה יכול לחשוב על משהו יותר מבאס?

"זה לא אומר שכל אחד מאיתנו לא מעניין בפני עצמו".

השאר פרטים לקבלת ניוזלטר
אני מאשר קבלת תוכן שיווקי