השאר פרטים לקבלת ניוזלטר
אני מאשר קבלת תוכן שיווקי

איך הפכו הרשתות החברתיות למטרד עבור המעסיקים?

קריירה ראיון עבודה / צילום: thinkstock

עד לפני מספר שנים, טרם עידן פייסבוק ולינקדאין, נהגו המעסיקים ומנהלי משאבי האנוש לפעול במגוון הערוצים המוגבל שעמד לרשותם בכדי לאתר מועמדים איכותיים ונחשקים במסגרת הגיוסים שביצעה החברה. הערוצים המקובלים היו פרסום בלוחות דרושים ובאתר החברה, פנייה לחברות השמה, הפעלת הד-הנטורים, ייזום מבצעי "חבר מביא חבר" ועוד.

אולם, עם פריצת הרשתות החברתיות לחיינו דומה שהפלטפורמות החדשות פתחו עולם בלתי מוגבל של שפע אפשרויות, שנתפס כמהיר, זול, נגיש ובעיקר טוב יותר ביחס למה שהיה קודם לו. אז איך קרה הדבר שלמעסיקים נמאס והם מבקשים לחזור לשיטות הגיוס הישנות?

הפרוספריטי שהציגו הרשתות החברתיות בתחילת הדרך היה מסמא עיניים. אנשי שיווק, קריאייטיב תוכן ופרסום זכו לראשונה לבמה חסרת תקדים, ה-wall האישי נתפס כאפשרות ליצור עמוד תדמיתי שישמש כקורות חיים פתוחים ויצירתיים מול המעסיקים הפוטנציאליים. ואכן, יותר ויותר מחפשי עבודה התחילו לצרף קישורים לדפים האישיים שלהם ברשתות החברתיות, שמתנוססים בראש קורות החיים. לא זאת בלבד, אלא שאתרי חיפוש עבודה שונים אף אפשרו את העלאת קורות חיים כפי שהם מופיעים בעמודים הייעודיים של הרשתות החברתיות עצמן.

כך, המועמדים חסכו זמן וקיבלו תחושת דמה של שליטה חזקה יותר בתהליך החיפוש ובניהול התדמית המקצועית, ואילו המעסיקים זיהו אפשרות לביצוע איתור ממוקד של מועמדים איכותיים ופסיביים בקבוצות ייעודיות, תוך אפשרות לבצע סינון ראשוני על בסיס המידע שמתקבל מההיסטוריה של המועמד, כפי שהיא מוצגת בריש גלי בפייסבוק, לדוגמה.

חדש: באפשרותכם לסמן קטע מהמאמר ולשתף רק אותו. סמנו קטע ושתפו.

בדיוק בנקודה הזו – הסכר נפרץ. השיח הציבורי השולט הפך מיום ליום להיות יותר ויותר חברתי-קהילתי וכזה שמעודד שיתוף, כך שרק טבעי היה ששוק מחפשי העבודה יחובק על ידי הגולשים במדיות החדשות. כך קרה שהגולשים שהיו המהירים ביותר להבין את כוחה של הפלטפורמה, החלו לשתף זה את זה במשרות חדשות וחמות שמתפרסמות בתחומי העניין של חבריהם או במקום עבודתם (ונהנו מתמריץ כספי של "חבר מביא חבר"), תייגו זה את זה במודעות על משרות והיו שותפים לפתיחת קבוצות עצמאיות רבות, שביקשו לעקוף את האפשרויות הקיימות שנתפסו כמיושנות ולהציע עידן חדש למחפשי העבודה.

מהיצע ממוקד לסחף של קורות חיים לא רלוונטיים

ההיצע האדיר של המועמדים מחפשי העבודה בשוק, נפגש לראשונה עם כוחה העצום של הנגישות. כל גולש שראה עצמו מועמד פוטנציאלי למשרה או טאלנט מטעם עצמו, בין אם היה בעל ניסיון רלוונטי ובין אם לאו, הבין שאין לו בעצם מה להפסיד, ויש לו הזדמנות לפנות למנהל משאבי האנוש בכל חברה שנדמית בעיניו כפוטנציאלית ובמקרים רבים אף מבלי לסנן כלל את המשרות. שהרי, וזה יודע כל חבר בקבוצות הללו, ההצעות הן שכמעט רודפות אחריך ואם מנהל משאבי האנוש מפרסם, לא תשלח?

כך בדיוק השתנה היחס הסביר בין היקף המשרות לקורות החיים. על כל פרסום משרה שבעבר הניב כ-200 קורות חיים בשבוע שלאחר פרסומה, זוכה כל משרה שמתפרסמת ברשתות למבול של קורות חיים, שמגיעים לעיתים ל-1,000 ול-2,000.

המעסיקים מצאו עצמם עם פלטפורמות משופרות מהיבט החשיפה, אך ללא מערכת סינון מותאמת, שמצליחה להתמודד עם ההיקפים. פתאום קבלת קורות חיים מייצרת תחושה סיזיפית, חסרת אונים ובעיקר גוזלת זמן בלתי נתפס ובלתי יעיל. כיצד אמור מעסיק להתמודד עם כ-1,000 קורות חיים כשכ-85% בלתי רלוונטיים בעליל? ולא תאמינו איזה קורות חיים הוא מקבל. עבור משרת מנהל שיווק שנפתחה בעת האחרונה בחברה בינלאומית מוכרת, התקבלו קורות חיים של די.ג'יי, ספרית כלבים, מפיקת אירועים וכלכלן וזו למען הסדר הטוב, רק רשימה חלקית.

הרשתות החברתיות שנתפסו כמושיעות מתגלות לפתע כאויב של המעסיקים. לא רק שהן לא יוצרות סדר בבלגן אלא שהן אף מעצימות את הכאוס ויוצרות רעשי רקע, שמסיטים את המיקוד מהעיקר - קבלת קורות חיים מעטים, ממוקדים, מסוננים ומתאימים, שייעלו את תהליך החיפוש ויקצרו אותו לזמן המינימאלי הדרוש.

חריג לכך הוא הכלי הייחודי שפיתחה לינקדאין עבור המעסיקים המגייסים – Talent Recruiter, המציע מערכת סינון המאפשרת איתור ופנייה ישירה למועמדים פסיביים. ואולם, גם לכלי זה מגבלות אינהרנטיות. הכלי רלוונטי לסינון עבור תחומי עיסוק מוגדרים בלבד ואינו בעל מערכת סינון מספקת לתחומים אחרים, היקף הפניות שניתן לשלוח למועמדים מצומצם ומוגבל ולא ניתן לדעת מראש האם מישהו מהמועמדים אכן מחפש משרה ו/או מתאים מבחינת ניסיונו למשרה המוצעת.

ובמבחן התוצאה? יותר ויותר מנהלי משא"ב ומנהלים בכירים המגייסים עובדים מציינים בפניי בעת האחרונה כי הם שוקלים לחזור לדרך הישנה והפשוטה של גיוס עובדים. לפעמים השפע מבלבל אותנו והזמינות מהווה מכשלה וזה בדיוק הזמן לעצור ולחזור לנקודת ההתחלה.

** הילה אפריאט היא מנהלת השיווק של קודקס, חברת השמה בתחומי המשפט והשיווק

השאר פרטים לקבלת ניוזלטר
אני מאשר קבלת תוכן שיווקי