בסדרת הרשת י(ו)צרים מציגה האמנית שחף דקל מפגשים מצולמים ומוקלטים עם יוצרים בישראל. עד כה יצרה דקל 67 פרקים שמציגים אמנים פלסטיים, רקדנים, משוררים, מעצבי אופנה, אנימטורים, מאיירים, אדריכלים ועוד. היא בוחרת את היוצרים שלה רב-תחומיים, מגוונים ככל הניתן, ולא מגבילה את עצמה לסוגות.
למה בעצם בחרת לתעד יוצרים?
דקל: "קהילת התרבות בישראל סובלת בשנים האחרונות מהסתה ומהנמכה, והיא נטולת תקציבים. למרות זאת, וכנגד כל הסיכויים, יש פה יצירה עכשווית ענפה וייחודית למקום, שמשקפת תהליכים שקורים במציאות הישראלית. תרבות חשובה לדיאלוג שיוויוני ומציפה נושאים מושתקים כמראה שמעוררת מחשבה. כשהחלטתי שאני רוצה להציג ברשת ביקורי סטודיו, ידעתי שאני צריכה להמציא פורמט חדש. רציתי שהיוצרים ידברו על תהליכי עבודה ומחשבה שעומדים מאחורי היצירות שלהם, ללא תיווך. פניתי ליוצרים עצמאים שהקהל הרחב לא בהכרח מכיר, כאלה שלא תמיד נמצאים בפלטפורמות ממוסדות".
תני דוגמה ליוצרים ייחודיים.
"מיכל הידש היא מעצבת אופנה שבולטת בנקודת המבט החברתית שלה. היא יצרה דיאלוג עם אדריכל עזתי. בפרויקט המשותף שלהם, 'ברידג'ינג', הוא צייר את הבתים האוטופיים שהיה רוצה לבנות אם היה יכול; היא יצרה מהציורים הדפסים, ומהם עיצבה קו אופנה יפהפה".
אפשר להעביר דרך הפורמט כל סוג של יצירה?
"יש תחומים מאתגרים יותר. ויקטוריה חנה, למשל, היא אמנית קול, תחום שקשה לבטא באופן חזותי, בעיקר בצילומי סטילס. התלבטנו מה לצלם, וויקטוריה הציעה שניפגש במערת צדקיהו ליד שער שכם בירושלים, שם היא מעבירה סדנאות.
במערה עברתי חוויה ממש רוחנית. ויקטוריה הובילה אותי לעומקה תוך כדי שירה, ניגנה על אבנים, והצליחה להעביר מה זו אמנות קול. החוויה הזו מצליחה לעבור היטב גם בוידיאו".
דקל הספיקה לאסוף גם הרפתקאות עם שליטי הרשת לסל החוויות שלה. היא קיבלה הודעה רשמית על מחיקת הסרט שעסק בצייר ארם גרשוני. "ארם הוא סוג של אייקון בתחום הציור הריאליסטי. במפגש הוא דיבר על ציור מהתבוננות כעל תהליך מדיטטיבי. מבחינתו, מילת המפתח היא תשומת-לב, והשילוב בין ההתבוננות במושא הציור שלו לבין הטכניקה שבה הוא משתמש. למשל, כאשר גרשוני מתבונן בקפידה בפנים שהוא מצייר, הוא מבחין בתמורות שעברו על העור במהלך השנים, והן שמספרות את הסיפור של האדם היושב מולו.
לסדרה יש קהילת עוקבים בפייסבוק. כשהעליתי את הפרק עליו, שכלל ציורים ריאליסטיים של גוף, האלגוריתם של פייסבוק זיהה דימויים פורנוגרפיים, והוריד את הסרט. מדובר בציורים פיגורטיביים מהסוג שניתן לראות במוזיאונים בכל העולם. על אף שערערתי וניסיתי להסביר, דבר לא עזר. בעמוד שלי התפתח דיון סוער על הצנזורה. לבסוף קיבלתי מהם הודעה, שאם אפרסם שוב דבר כזה, הם ימחקו לי את הדף".
קשה לקטלוג
דקל היא אמנית רב-תחומית, שלמדה באקדמיה לאמנות ריטפילד באמסטרדם. בעבודות שלה היא עוסקת בעיקר בהשלכות של התקשורת הווירטואלית על היחסים הבינאישיים. בעבודת הווידיאו NoteBook, לדוגמה, נראים על המסך בני-זוג לשעבר, יושבים מול מחברת ומנהלים דרכה שיחה כתובה. "צילמתי אנשים עם עבר טעון, שנפגשים לראשונה אחרי שנים רבות. אסור לדבר, רק להתכתב, והמצלמה קולטת את שפת הגוף. הווידיאו מדגיש את אי-ההבנות שגוררת תקשורת מאחורי מסך. כשהאלמנט של המבט ושל שפת הגוף נגרע, היכולת להבין את ההקשר פוחתת".
לפני שנה הציגה בגלריה מעמותה בבית הנסן בירושלים את "ניסוי מאפו", עבודה אינטראקטיבית שיצרה בשותפות עם ערן הדס, שעסקה בתופעת הדיכאון והחרדה בעידן שלנו. "קוריאה-הדרומית היא אחת המדינות המובילות במספר התאבדויות בשנה. קראתי על מאפו, גשר ההתאבדות בסיאול, ועל הפתרון שחברת סמסונג הציעה לבעיה.
"סמסונג התקינה על הגשר חיישן שקולט תנועה, צילומים של אנשים שמחים, משפטים מעוררי השראה וקו חירום. כשמישהו אובדני מגיע לגשר לקפוץ, האורות נדלקים והוא נחשף לכל האלמנטים. העבודה שלנו עוסקת בפתרון האבסורדי הזה, שהוא קוסמטי ומפולטר ולא מה שנפש אנושית במצוקה זקוקה לו".
איך עשיית הסדרה מסתדרת עם האמנות שלך?
"הסדרה היא יוזמה תרבותית, אבל גם יצירה דוקומנטרית שלי. גיליתי שבעזרת הכלים שיש לי אני יכולה להשפיע ולחשוף לעולם את מה שטוב פה".
אין קנאת סופרים ופחד להראות את מה שקורה מאחורי הקלעים?
"להיפך, רוב היוצרים שפגשתי מרגישים שלא מבינים אותם ואת היצירה שלהם. כקולגה וכאמנית בעצמי, אנחנו משוחחים שעה ארוכה, שמתוכה אני עורכת את התמצית".
הכרזת שזו העונה האחרונה של הסדרה.
"הסדרה נתמכה פעמיים על-ידי מפעל הפיס ועל-ידי מחלקת המדיה ויחסי-ציבור לתחום התרבות בהנהלת יורם מורד במשרד החוץ. למרות התמיכה המבורכת, רוב הפעילות היא התנדבותית. אני מודעת לחשיבות של הסדרה, אבל קשה להמשיך ליצור ללא מימון".
אתר הסדרה: www.israelicreators.com
הכתבה לקוחה מתוך מגזין CONCEPT בהפקת גלובס המחלקה המסחרית ובעריכת שרון היבש.
כתבות
ני"ע
