השנה האחרונה הייתה עמוסה במיוחד עבור מעצבת הפונטים לירון לביא טורקניץ' (33). בספטמבר 2018 היא התייצבה בהתרגשות לפתיחה החגיגית של תערוכת "עיצובי השנה של 'ביזלי'", שמוצגת במוזיאון העיצוב בלונדון. Beazley הוא אחד הפרסים היוקרתיים שניתנים בתחום העיצוב, ובשנת 2018 הוצגו בתערוכה 87 עבודות מתחומים שונים של עולמות העיצוב והאדריכלות, וביניהן הפרויקט של לביא טורקניץ'. באוקטובר,2018 היא קפצה לוינה להרצות בכנס של 'טד-אקס', 14 דקות של שיכרון חושים בבניין האופרה הישן מול אלף צופים, והכנה שארכה חצי שנה. גם בוינה וגם בלונדון התעניינו הצופים ב"ערברית", מערכת סימנים חדשה שיצרה לביא טורקניץ', כשאיחדה בין אותיות השפה העברית לאלה שבערבית.

הערברית כוללת מעל 700 אותיות שמשלבות בין כל אות ואות בשפות המקור. היא נולדה כעבודת גמר במסגרת לימודי התואר הראשון ב"שנקר", בשבע השנים שחלפו מאז התפתחה והפכה ללהיט רשת ויראלי שמדבר לאנשים בכל העולם, גם כאלה שלא קוראים אף אחת מהשפות. רשימה חלקית של הזמנות שנחתו בתיבת־הדואר הנכנס של לביא טורקניץ' כוללת שלט לבית (לקוח מהפיליפינים), עיצוב של מילה שתהיה חלק מתפאורה להצגה (בקשה מלבנון), קעקועים מיוחדים (שתי חברות מאוסטרליה, האחת ישראלית במקור והשנייה פלסטינית), לוגו ל"מרכז שלום ודמוקרטיה" במכללת תל־חי, וציור קיר ענק עם המילים "ים המלח" בגודל 6 מטרים שצויר על מבנה נטוש בקיבוץ קליה.

איך נולד הרעיון לשלב בין השפות?

לביא: "אני חיפאית מלידה ומעולם לא למדתי ערבית. יום אחד שמתי לב שאני מתעלמת מהערבית שמופיעה בשלטי הרחוב בעיר (בחיפה השילוט ניתן בשלוש שפות - עברית, ערבית ואנגלית. ש' ה'). במקביל גיליתי מחקר של אמיל ג'אוול, אופטומטריסט צרפתי בן המאה ה-19, שהוכיח שכדי לקרוא אותיות לטיניות מספיק להתמקד בחלקן העליון. התגלית הזו הלהיבה אותי, וכשבדקתי מה קורה בעברית, גיליתי שאפשר להסתפק בחלק התחתון של האות, ושבערבית צריך את החלק העליון".

האם יש דמיון בין האותיות כי מדובר בשפות שמיות?

"הדומה הוא ששתי השפות נכתבות מימין לשמאל, אבל העיצוב שונה. בעברית - הצורות מתבססות על מלבנים, ובערבית - האותיות מסולסלות וגמישות והכתיב מחובר. הבנתי, שאני רוצה לנסות לחבר ביניהן, אבל היה מאתגר לשלב שני דברים כל־כך שונים. כשהבנתי שערבית קוראים מהחלק העליון, ובעברית מתמקדים בחלק התחתון, פיתחתי את השיטה".

רוב המילים לא מקבילות בין השפות.

"נכון, ולכן הייתי צריכה ליצור את כל הצירופים, שאליף תתחבר עם א', ב', ג', וכן הלאה. וכך הגעתי למעל 700 אותיות".

איך וידאת שלא טעית בנוגע לערבית?

"בשנה הרביעית ללימודים ביליתי זמן רב ברכבת מחיפה לשנקר; בכל פעם ששמעתי ערבית, ניגשתי וביקשתי עזרה. הראיתי לנוסעים את האותיות, וקיבלתי מהם פידבק. זה היה קסום, כי אנשים שלפו עטים וציירו על האותיות, הציעו שיפורים והתווכחו בינם לבין עצמם.

"גם היום אני רואה שאנשים מתייחסים למילה שכתובה בערברית כאילו מדובר בחידה שהם פותרים. אנשים מרוצים כשהם מצליחים לקרוא את הכתוב".

הפרויקט הזה מלא משמעות פוליטית.

"אני לא מגדירה את עצמי כאדם פוליטי. אני לא הולכת להפגנות ולא כותבת פוסטים. הפרויקט מאיר את החיים שלי בחיפה לצד דוברי ערבית. בעיניי, לא חיינו בדו־קיום אלא בקיום מקביל. הקווים לא נפגשו בשום צורה, עד למפגשים העוצמתיים ברכבת. מבחינתי, שכל אחד יקרא את השפה שנוח לו איתה, אבל שלא יתעלם מהצד השני. מדהים אותי שהערברית נוגעת גם באנשים שלא קוראים עברית או ערבית, הם מרגישים שזה משמעותי".

מה יהיה השלב הבא של ערברית?

"אין לי שאיפה להחליף את שלטי הרחוב. אבל כן התרגשתי לשמוע שיש בכיתות רבות בארץ פינת ערברית. מבחינתי, צריך קודם ללמוד את השפות כמו שהן, ורק אז להתחיל להתפתח לחיבורים".

פשוט להעביר מסר

לביא טורקניץ', אם לשתיים (3, חצי שנה), נולדה וגדלה בחיפה. ההורים מהנדסים וכך גם שני אחיה הצעירים, בנות-זוגם ובן-זוגה. "לא התעסקתי מעולם באמנות, אני לא מאלה שיודעים לצייר. אחרי הצבא עיצבתי במקרה הזמנה לתערוכה, ונדלקתי על עיצוב גרפי. דמיינתי שלימודי תקשורת חזותית יובילו אותי לעיצוב של כריכות של ספרים, כי אני מאוד אוהבת לקרוא".

ואיך הגעת לפונטים?

"בסמסטר א' בשנקר למדתי קורס בטיפוגרפיה והתאהבתי; מצאתי את הייעוד שלי. במהלך לימודי התואר הראשון הכנתי תיק עבודות ועשיתי סטאז' אצל עודד עזר, אורים ותומים בתחום. כיוונתי את שאיפותיי ללימודי תואר שני בעיצוב פונטים באוניברסיטת רדינג בלונדון".

מה מדבר אלייך בפונטים?

"זו דרך פשוטה ובסיסית להעביר מסר. כולנו משתמשים באותיות כל הזמן, לא צריך ללכת למוזיאון בשביל זה. כאשר האותיות מעוצבות נכון, המסר ברור והעיצוב שקוף, לא שמים אליו לב.

"העבודה עצמה על העיצוב היא תהליך מדיטטיבי עבורי. אני מתמקדת בפרטי פרטים, עובדת על אות עוד ועוד ועוד, ואז עוד קצת, עד שהעיצוב שלה נכון לי".

עיצבת פונט באמהרית, לא צריך לדעת שפה כדי לעצב את הפונט שבה היא נכתבת?

"אין קשר בין הדברים. יש בעברית פונטים מעולים שעיצבו אנשים שלא יודעים לקרוא עברית. כשעיצבתי אותיות באמהרית בדקתי איך נראית אות בכל מיני פונטים, כדי להבין מה גבולות הגזרה שלי. במהלך הלימודים לתואר השני ברדינג עודדו אותנו לעצב פונטים בשפות שאנחנו לא מכירים. זהו תהליך מעניין שדורש מחקר מעמיק, וגם לבדוק איך נראה עיתון באתיופיה או כרטיס לאוטובוס. עיצבתי פונטים בעברית, בלטינית ובאמהרית. התחלתי דווקא באמהרית, כי הרגשתי שאין לי תבניות מקבעות עליה".

במה את עוסקת היום?

"בעזרת עמית פולני שעוסק בטיפוגרפיה, גיליתי בפולין שרידים של אותיות עבריות מעופרת, בפונט שלא ראיתי מימיי. בעזרת מלגת מחקר שקיבלנו מבצלאל אנחנו עורכים מחקר ובודקים איך שרדו אותיות עברית מעופרת את השואה. חברת הפונטים הוותיקה, שהפונט שלה, הייתה בבעלות יהודים לפני המלחמה, והיא ייצאה פונטים בכל השפות לכל רחבי אירופה. אולי נחייה אחד מהפונטים מחדש וניצוק אותו בעופרת".

הכתבה לקוחה מתוך מגזין CONCEPT בהפקת גלובס המחלקה המסחרית ובעריכת שרון היבש.