דעה: מה יקרה כשהאיום בתלונה למבקר המדינה יהפוך לבדיחה

אנגלמן מרבה להשתמש במקש ה"Delete" בדוחות של עובדיו, כפי שעושה עורך לטקסט של כתב • אבל כשעורך מוחק 19 מתוך 40 עמודים - זו סטירת לחי מקצועית מצלצלת • דעה

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר

"תשמע, זה כבר מסריח", אמר לי השבוע בכיר בשירות המדינה, "זה משהו לטיפול מבקר המדינה, אה... בעצם כבר לא". לאינספור הפעמים שהביטוי הזה, "לטיפול מבקר המדינה", נאמר בכל יום, בכל משרד ממשלתי, קוראים הרתעה. זהו הכוח החשוב ביותר שיש למבקר המדינה. הוא הגוף היחיד שממנו חוששים עובדי מדינה שהם לא עבריינים אלא סתם עובדים גרועים שמתרשלים בעבודתם. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן יכול לטעון עד מחר בבוקר שהוא רק מבקש לנער את משרד המבקר או אפילו לחזק אותו מבחינה מקצועית, הכול טוב, אבל כל תועלת מתגמדת מול הנזק שייגרם אם האיום בתלונה למבקר המדינה יהפוך לסוג של בדיחה.

אנגלמן נמצא תחת אש מאז הפרסום "בגלובס" על הריכוך המסיבי שעשה בדוח מבקר המדינה על הגירעון באוצר. עיתונאים שיצאו להגנתו, טענו כי נעשה לו עוול. כל ההתנפלות עליו נובעת מכך שהצדיק את פעולות שר האוצר והממשלה, אמרו, בזמן שהיועץ המשפטי לממשלה הפך לגיבור השעה בתקשורת רק כי הגיש נגד נתניהו כתבי אישום. לטיעון הדמגוגי הזה יש תשובה מאוד פשוטה. בין המבקר ליועץ יש הבדל עקרוני קטן. אביחי מנדלבליט סמך את ידיו על עבודת הדרג המקצועי שמתחתיו והגן על אנשיו בפני התקפות מכל עבר. אנגלמן התהפך על עובדיו.

במשרד מבקר המדינה נהגו להתלונן על מבקרי מדינה כמו מיכה לינדנשטראוס, שלא טרח לקרוא את דוחות הביקורת שקיבל לידיו בטרם הפרסום. היום מתגעגעים ללינדנשטראוס. אנגלמן קורא כל מילה בדוחות שמוגשים אליו, מעיר הערות, מוסיף המלצות ומרבה במיוחד להשתמש במקש Delete. בראייתו, הוא לא מרכך ולא מוחק. הוא מהדק. כפי שעושה עורך עיתון לטקסט ששולח אליו הכתב. מבחינה משפטית יש לו סמכות. הוא אישית חתום על דוחות הביקורת ולא המשרד. אבל כשעורך מוחק 19 עמודים ממסמך של 40 ומשהו - זה לא הידוק, זו סטירת לחי מקצועית מצלצלת, יגיד לכם כל כתב.

הכי קל להגיד על אנגלמן שהוא מינוי פוליטי שבא לשרת את שולחיו, אבל גם זו תהיה אמירה דמגוגית. אנגלמן הגיע למשרד מבקר המדינה עם תפיסת עולם מגובשת ומוצקה לגבי הביקורת ותפקידה. הוא סבור שקודמיו, השופטים בדימוס, הפכו את משרד מבקר המדינה לגוף משפטני מדי, שרואה בביקורת ציות (זו שבוחנת מינהל תקין וטוהר מידות) את חזות הכול. אנגלמן רוצה להדליק "פנסי ביקורת" נוספים. למשל ביקורת פיננסית - הוא כבר הנחה לבחון לעומק את הדוחות הכספיים של החברות הממשלתיות. הבעיה שביקורת פיננסית היא נישה מקצועית שבה אין לאנשי מבקר המדינה שום ערך מוסף. את אותה עבודה אפשר לקבל בזול יותר ומהר יותר ממשרדי רואי חשבון חיצוניים. אנגלמן שואף לגוון את אנשי המבקר. הוא רוצה פחות עורכי דין ומשפטנים ויותר אנשים בעלי מומחיות פיננסית ומומחים לעבודת המשרדים השונים - בריאות, חינוך, ביטחון. הבעיה שכל עוד הוא מזלזל ביכולות הקיימות של המשרד בתחומי ביקורת הציות וביקורת הביצועים - הוא עלול לשפוך את התינוק עם המים.

"חכו לפרסום דוחות הביקורת ואז תשפטו", אומר אנגלמן. אבל התדמית לא מחכה. מנכ"ל משרד הדתות, על פי פרסום השבוע ב"דה מרקר" כבר התלונן בפני המבקר שלא זכה למספיק שבחים בטיוטת דוח ביקורת עליו, בהשוואה למחמאות שחולקו לבכירי האוצר בטיוטת הדוח שאנגלמן שלח להם (ושהגיעה בניגוד לחוק לידיו). אנגלמן נאחז במילות החוק שקובע שעליו לציין גם פעולות לטובה - אבל החשש הוא שיהפוך בעיני המבוקרים ממבקר המדינה למשבח המדינה, לסוג של יחצן. אם מבקר המדינה מוריד הילוך בביקורת ציות, נוצר ואקום שאיש לא ימלא. לא הנהלות המשרדים המשותקות, לא נציבות שירות המדינה המסורבלת ובטח לא המשטרה. לעובדי מדינה עם קביעות והגנת הוועד לא יהיה ממי לחשוש יותר. הם מבינים מהר מאוד שמולם ניצב מבקר חסר שיניים. 

צרו איתנו קשר *5988