קוקה-קולה: "אנשים עדיין רוצים בקבוקי פלסטיק"

ראש מחלקת הקיימות בקוקה-קולה מסרה כי החברה לא תפסיק את ייצור בקבוקי הפלסטיק החד-פעמיים • עם זאת, קוקה-קולה, הנחשבת לאחת מיצרניות פסולת הפלסטיק הגדולות בעולם, התחייבה למחזר בקבוקי פלסטיק רבים יותר עד שנת 2030 • האם מיחזור הוא אכן הפתרון או חלק מהבעיה?

בקבוקי פלסטיק של קוקה-קולה / צילום: תמר מצפי
בקבוקי פלסטיק של קוקה-קולה / צילום: תמר מצפי

קוקה-קולה לא תפסיק את ייצור בקבוקי הפלסטיק החד-פעמיים, "מכיוון שהצרכנים עדיין רוצים אותם", כך לדברי ראש מחלקת הקיימות בארגון, ביאטריס פרז, בראיון לרשת ה-BBC. לדבריה, לקוחות מחבבים את בקבוקי הפלסטיק מפני שהם אטומים, ומשקלם קל.

חברת קוקה-קולה, הנחשבת לאחת מיצרניות פסולת הפלסטיק הגדולות בעולם, התחייבה למחזר בקבוקי פלסטיק רבים יותר עד שנת 2030, אך במצב שבו מרבית הפלסטיק בעולם לא מובל למיחזור ומסיים את חייו במזבלות במקרה הטוב ובאוקיינוסים במקרה הרע, פעילי סביבה מתקשים להאמין שמדובר בהצהרה בעלת תוקף משמעותי.

ענקית המשקאות מייצרת כ-3 מיליון טונות של אריזות פלסטיק בשנה - נתון שווה-ערך ל-200,000 בקבוקים בדקה. בביקורת עולמית על פסולת פלסטיק שביצעה עמותת Break Free from Plastic בשנת 2019, התגלה כי המותג הוא המזהם ביותר בפסולת פלסטיק בעולם.

ואולם בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס הדגישה פרז כי החברה מכירה בכך שכעת היא חייבת להיות "חלק מהפתרון". קוקה-קולה התחייבה להשתמש לפחות ב-50% חומר ממוחזר באריזותיה עד שנת 2030, והיא משתפת פעולה גם עם ארגונים לא ממשלתיים ברחבי העולם כדי לשכלל את איסוף פסולת הפלסטיק הנערמת בשל ייצור בקבוקיה.

ואומנם, פרז אומרת כי החברה לא יכולה להתנתק מהפלסטיק על הסף כפי שדרשו כמה קמפיינים, מפני שזה יכול להרחיק לקוחות ולפגוע במכירות. עוד לדבריה, שימוש בלעדי באריזות אלומיניום וזכוכית יכול להעלות את טביעת הרגל הפחמנית של החברה. "עסקים לא יהיו בעסקים אם לא נתאים את עצמנו לצרכנים", אמרה.

"זה נוח למזהם הפלסטיק הגרוע ביותר בעולם להתעקש שאנשים רוצים את הפלסטיק שלו", אומרת קייט מלגס מגרינפיס ארה"ב בתגובה לדברים. "קוקה-קולה ממשיכה להדגים עד כמה היא מנותקת ממשברים סביבתיים איתן מתמודדות קהילות ברחבי העולם. הפתרון איננו פשוט להחליף חומר אחד שזורקים במשנהו או מיחזור. הפתרון הוא שקוקה-קולה וענקיות מוצרי צריכה אחרות יחשבו מחדש באופן בסיסי כיצד הן מביאות מוצרים לאנשים, מייצרות מערכות לשימוש חוזר במוצרי אריזה ואופציות של מוצרים ללא אריזה. איננו יכולים להרשות לעצמנו את רמות חוסר המעש שקולה הראתה עד כה. בקרוב החברה תבין עד כמה לאנשים נמאס מההתמכרות שלה לפלסטיק".

לאחרונה, קוקה-קולה הציגה בקבוק מחומר ממוחזר, שיוצר בין היתר באמצעות פסולת פלסטיק שנאספה בחופי ספרד ופורטוגל (בשלב זה הבקבוק איננו משווק). בשנה שבה כולם מדברים על פלסטיק - החברה הציגה בקבוק המיוצר מתוך תפיסה של כלכלה מעגלית, כשהוא מעניק חיים חוזרים לחומר חד-פעמי.

אך האם מיחזור הוא הפתרון? מיחזור איננו הליך ידידותי לסביבה, על אף היתרון בכך שהוא מונע תוספת של חומר חדש שיגדוש את המזבלות ויזהם את הסביבה. הוא כולל איסוף, הפרדה/מיון, שינוע, שטיפה, ניקוי ולבסוף גריסה לפתיתים, מהם ניתן לייצר שלל מוצרים חדשים ובהם בקבוקים.

"מיחזור של בקבוק פלסטיק צורך בערך אותה כמות של אנרגיה ומים כמו זו הנדרשת לייצור בקבוק חדש, והמשמעות היא פליטות גזי חממה נוספים ושפכים נוספים", מסביר פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. "כמו כן, חשוב לזכור שהכנת בקבוקים איכותיים מצריכה הפרדה של הסוגים והצבעים השונים של הפלסטיק, ואפשר להשתמש רק בחלק מחומר הגלם בפלסטיק ממוחזר, 25% כפי שמדווחים בקוקה-קולה, כלומר 75% הם עדיין 'פלסטיק חדש'. וכאמור גם אם כל הפלסטיק יהיה מבוסס על פסולת, עדין יש צריכת מים ואנרגיה, מבלי לדבר על ירידה באיכות הפלסטיק עם המיחזור", מסביר וולפסון.

לדבריו, "הפחתה במקור בכמות הבקבוקים שאתם קונים היא הפתרון הזול, הפשוט והידידותי ביותר בסביבה, לא רק לבעיית הפלסטיק בים וביבשה אלא גם להפחתת פליטות גזי החממה והשימוש במים. ואם כבר קניתם קוקה-קולה, אז תשתדלו לקנות בקבוקים גדולים ככל האפשר - פחות פלסטיק לליטר משקה משמעו פחות מים, פחות אנרגיה ופחות פסולת".

האם מיחזור הוא הנושא היחיד שיש לחשוב עליו בעת צריכת מוצרים? ייצור בקבוק משקה מצריך לא רק נפט וחומרים שונים, אלא גם כמות גדולה של מים ואנרגיה. טביעת הרגל המימית של קוקה-קולה, כלומר כמות המים המשמשים בכלל התהליך, מגידול הסוכר וייצור הקופאין והחומצה הזרחתית ועד ייצור הבקבוק והמשקה עצמו, היא גבוהה מאוד.

פרופ' וולפסון ערך חישוב ומסביר: "בקבוק 0.5 ליטר של קוקה-קולה צורך כ-35 ליטר מים, כ-43% מים ירוקים, 34% מים אפורים ו-23% מים כחולים. כאשר בעוד שייצור המרכיבים השונים צורך 80% מהמים, ייצור האריזה צורך 20% מהמים, ובעיקר מים אפורים. בנוסף, טביעת הרגל הפחמנית של הבקבוק, כלומר סך פליטות גזי החממה בכל מחזור החיים שלו, היא 500 גרם של פחמן דו-חמצני אקוויקולנטי עבור בקבוק של 2 ליטר קוקה-קולה רגיל, ו-400 גרם עבור בקבוק דיאט או זירו זהה, כאשר ההבדל נובע מתהליך גידול והפקת הסוכר, שעתיר יותר באנרגיה (לא רק בקלורית לגוף אלא גם בקלוריות בפועל). במקרה זה, האריזה אחראית לכ-45% מהפליטות, הקירור של המוצר לעוד כ-25%, ואילו הייצור כולל הפקת חומרי הגלם ל-25% נוספים, והיתר קשור בשינוע".

"זה הרבה או מעט?", שואל וולפסון. "די אם נאמר שנפלטת כמות של פי 600 מצריכה של כמות זהה של מי ברז, חמישית מכמות הפליטות בהכנת עוף שלם בתנור וכמות זהה לזו הנפלטת בשימוש בטלוויזיה למשך כ-6 שעות או נסיעה ברכב ממוצע לכ-3 ק"מ".

האבולוציה של הפלסטיק

בשנת 1950, העולם ייצר רק 2 מיליון טונות של פלסטיק בשנה, אך בשנת 2015 גדל הייצור השנתי כמעט פי 200 והגיע ל 381 מיליון טונות, ובמהלך התקופה שבין 1950 עד 2015 הגיע הייצור המצטבר ל-7.8 מיליארד טון פלסטיק - יותר מטון פלסטיק לכל אדם שחי כיום. אותה פסולת מצטברת בעולם כחומר בלתי מתכלה, שמתפרק באופן בלתי טבעי ונותר לזהם את הטבע עשרות עד מאות שנים. לא בכדי הגדירו גיאולוגים את העידן האנושי על פני כדור הארץ כ"עידן הפלסטיק", כששברירי מיקרופלסטיק כבשו כל שטח בעולם - נידח ככל שיהיה.

כ-80% מהפלסטיק החד-פעמי המיוצר כיום כלל לא מגיע לכדי מיחזור, ומוטמן במזבלות או מסיים את חייב בחיק הטבע - במקרה הטוב כפסולת, במקרה הרע כמזון לא רצוי ומסוכן עבור בעלי החיים, ואולי אף בצלחות בני האדם הניזונים מאותם בעלי חיים. לפי הערכות, ב-2050 יעבור מספר מוצרי הפלסטיק בים את מספר בעלי החיים, לאור העובדה שבכל שנה מושלכים לים 8 מיליון טון של פלסטיק.

מחוקקים ברחבי העולם, ביניהם האיחוד האירופי, קנדה והודו, החלו לאסור שימוש בכלים חד-פעמיים מסוימים (אך פסחה לעת עתה על תעשיית בקבוקי השתייה ואריזות המזון, למרות שכ-60% מפסולת הפלסטיק בעולם מקורה באריזות ובקבוקי מזון), ומנגד חברות חוששות כי המוניטין שלהן עלול להינזק אם לא יפעלו לצמצום משמעותי של פסולת הפלסטיק שהן מייצרות, כאשר לאחרונה מוצרי פלסטיק חד-פעמיים נהנים ממוניטין ציבורי נמוך ומפוקפק, והן חוששות כי לוגו החברות עלול להתנוסס על מוצרים המושלכים לטבע או להופיע בתמונות כשהוא מוצא מקיבתן של חיות ים, ולהפנות את זעמם של הצרכנים לעברן. 

"אנחנו נמצאים בתקופה קריטית שמחייבת כל אחת ואחד, ועל אחת כמה וכמה חברות ענק שהמוצרים שלהן מגיעים לכל בית, לקחת אחריות, לחשוב אחרת ולעשות מהלכים אמיצים כדי להפחית את ההשפעה הסביבתית שלהן ושלנו", אומר פרופ' וולפסון. "חברה חפצת-חיים צריכה להוביל לשינוי הרגלים אצל הלקוחות שלה, ולא להפך".

צרו איתנו קשר *5988