החוט המקשר בין המס על נתניהו למענק של פוקס

הראל ויזל הפך לסמל המאבק של המעסיקים הגדולים במשק • אם לממשלה המנופחת מותר לקחת מכל הבא ליד ולבזבז כסף על לשכות, כיבודים ומעמד, מדוע שויזל יצניע לכת? • לפחות בינתיים, הביקורת הציבורית עצרה גם אותו וגם את הדיון בדרישות המס של נתניהו

ויזל ונתניהו / צילום: דימה טליאנסקי, קובי גדעון - לע"מ
ויזל ונתניהו / צילום: דימה טליאנסקי, קובי גדעון - לע"מ

הראל ויזל מנכ"ל פוקס עשה סיבוב פרסה. יממה אחרי שקבוצת פוקס בבעלותו הודיעה שתחלק דיבידנד בסך 49 מליון ש״ח, היא הודיעה שתוותר על מענק הסיוע מהמדינה. נראה שלפתע ויזל נזכר שאי אפשר להחזיק את המקל משתי הקצוות: שמי שנשען על מדיניות תמיכה נדיבה של ממשלת ישראל לא יכול גם להתפיח את כיסו ולהיתלות בטיעונים ששוק המניות רק ירוויח (בעתיד הרחוק) מעליות שערים.

ויזל הפך את עצמו בחודשים האחרונים לסמל המאבק למען עסקים, ולאו דווקא העסקים הקטנים והחלשים, אלא מאבקם של הקמעונאיים, חנויות הרשת, המעסיקים הגדולים. הוא צעק באולפנים ובמשרדי הממשלה שמעו והפנימו ואצו לרצותו. ואז, למשך 24 שעות של סיבוב על גבם של עסקים קטנים, עצמאיים, ושכירים - ויזל פתח חזית המעידה על אטימות.

את מי התנהלותו מזכירה לנו? מי מתנהלים בשבועות האחרונים תוך שחוש השמיעה שלהם סתום בפני זעקת המובטלים, חוש הראייה עיוור לשירותי הרווחה וחוש הריח אינו מבחין בסירחון העדר הדוגמה האישית? כן, אלה הם שרי ממשלת ישראל שבחרו לחלוב את הקופה הציבורית באמצעות 36 משרדים, שרים, 16 סגני שרים, וחוק נורווגי בזבזני שמכוחו צומחים לנו עוד תריסר נבחרי ציבור.

אם לשדרת המנהיגות הישראלית של קיץ 2020 מותר לקחת מכל הבא ליד ולבזבז את התקציב הציבורי על לשכות, עוזרים, כיבודים ומעמד, מדוע שהראל ויזל יצניע לכת. אם ראש הממשלה חושב עצמו יחיד בדורו, שמגיע לו כל הטוב והכסף הציבורי שבעולם, כיצד ויזל נדרש לוותר ככה סתם על עוד כמה מיליונים?

כל איש עסקים בכיר בישראל, שראה במה עוסקת ועדת הכספים בשבוע בו צומחת התחלואה, הסיק את המסקנה המתבקשת: קחו עכשיו, התפיחו הכיסים מהר, כי תכף לא יישאר.

הרי ראש הממשלה, העומד בראש ממשלת חירום קורונה, משחית את זמנה של הכנסת בדיון ממושך בנושא ביטול שומות מס על הוצאות פרטיות כבדות שהוא בחר להשית על קופת המדינה.

זהו מנהיג שסבור שרשות המיסים צריכה לנהוג כלפיו באופן שונה, ולהקל עליו אחורנית עד לשנת 2009 (האם קיים עוד אזרח במדינה היכול לקבל הקלות רטרואקטיביות ל-11 שנה?). זה ראש הממשלה הנבחר, שהניח בפניה של ועדת הכספים שורה ארוכה של דרישות ל"תיקון בלאי, ותחזוקה מונעת , תיקון ליקויים מלא ומקיף, תיקוני שבר מכל סוג לרבות התאמת המעון, ריהוט וציוד הדרושים בו, לשם אירוח, כולל אירוח פוליטי". ואם כל זה לא הספיק הוא פירט והוסיף ש"אוצר המדינה יישא בכל הוצאות התפעול, והאחזקה, לרבות צוות עובדים וכלכלה של כל המתגוררים עמו".

בשעת צהריים מאוחרת ביום שישי, יצאה לפתע הודעה מועדת הכספים כי "עקב העלייה המדאיגה במספר חולי הקורונה והטיפול המאסיבי בהתפרצות המחלה, הוחלט בתיאום עם לשכת ראש הממשלה לדחות את הישיבה שתוכננה ליום ראשון למועד אחר". בלשכת ראש הממשלה לבטח יצפו למחיאות כפיים על ההתחשבות.

האירועים הנם כה אבסורדיים, עד שקשה שלא לראות את החוט המקשר. אם ראש הממשלה מסדר לעצמו דיבידנד גדול מן הקופה הציבורית, מדוע שהראל ויזל לא ינסה לקחת לעצמו דיבידנד גם הוא מן הקופה הציבורית. זה רוצה שהקופה הציבורית תממן את הוצאותיו על ביתו בקיסריה. האחר, אזרח פרטי, איש עסקים, רוצה לקבל נתח מהקופה הציבורית לעצמו.

שניהם התחרטו לעת עתה, אך חרטתם אינה נראית כנה. הם אולי ספגו קיתונות של ביקורת, אבל יחכו להזדמנות הבאה להפוך את התקציב המדינה לזה שירצף את חצרם הפרטית.

צרו איתנו קשר *5988