"למזלי יש לי רזרבות אחרי 30 שנה בהייטק"

אלון גץ, בן 62, בעלי "הג'זלן" (JAZZLAN), משאית שמשמשת כבמה ניידת למופעי מוזיקה • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז

אלון גץ, בעלים של משאית שמשמשת כבמה ניידת למופעי מוזיקה     / צילום: תמונה פרטית
אלון גץ, בעלים של משאית שמשמשת כבמה ניידת למופעי מוזיקה / צילום: תמונה פרטית

"אתה אלכוג'ז?", שואלים אנשים שמתקשרים אל אלון גץ ומבקשים לשריין מקום במופע המוזיקה שהלהקה שלו מקיימת בחצר ביתו מדי יום חמישי. גץ, בעלי משאית ה"ג'זלן" (JAZZLAN) - משאית שהוסבה לבמה ניידת ומתקיימות בה הופעות ג'ז - המציא את מיזם האלכוג'ז על רקע משבר הקורונה, לאחר שהוא וחבריו ללהקה מצאו את עצמם ללא הופעות כמעט, אך עם געגועים עזים לנגן. בתקופת הסגר הם שידרו את ההופעות שלהם בפייסבוק לייב ומשנפתח הסגר החלו לקיים הופעות מול קהל, בהתאם לכללי התו הסגול. והמופעים מתמלאים במהירות.

השבוע התקיימה ההופעה ה-22 שלהם בחצר, אבל למי שתהה - פרנסה הם לא ממש רואים מזה. "כסף לא נכנס בתקופת הקורונה ולא הוזמנו הופעות, אבל הרגשנו שאנחנו חייבים לנגן וליהנות מהנגינה, אז התחלנו עם האלכוג'ז. זה מופע ללא תשלום, במתכונת 'מופע כובע', שכל אחד שם בכובע כמה כסף שהוא רוצה. עבור אמנים ומוזיקאים מעבר לאובדן הפרנסה הם סובלים מכך שהם לא מנגנים, זו קטסטרופה כפולה, אז את זה לפחות פתרנו עם האלכוג'ז. אנשים מתקשרים ומזמינים מקום, ולשמחתי אנשים מאוד נדיבים ושמים מה שהם יכולים בכובע. אנחנו לא מתפרנסים מזה אבל מרוצים מאוד מזה שאנחנו מנגנים".

עד לא מזמן היה גץ בכלל איש הייטק שכיר, בעל וותק של 30 שנה בתחום. בתפקידו האחרון שימש כסמנכ"ל בחברת ההייטק ריטליקס, עם משכורת מכובדת ותנאים נוחים, אבל בשלב מסוים הוא הרגיש שהוא חייב ללכת בעקבות הלב. גץ: "ניגנתי בילדותי, ובגיל 50 החלטתי שאני חוזר למוזיקה. החלטתי שאני לא יכול למות לפני שאני חוזר לנגן. אז התחלתי לנגן קצת ולאט לאט ראיתי שזה מה שאני רוצה לעשות. לפני מספר שנים התחלתי לעשות הופעות על אש קטנה, כי לא היה לי זמן לזה, הייתי הרבה בנסיעות לחו"ל מהעבודה, אבל לפני שנתיים החלטתי לפרוש סופית וללכת לדרך עצמאית בתחום המוזיקה".

הדרך הזאת הובילה אותו להקים את משאית ה"ג'זלן" (JAZZLAN), שהפכה תוך שנתיים לשם מוכר בקרב חברות ומוסדות ברחבי הארץ. גץ: "במשך שנתיים בנינו את העסק והיום כל המפיקים והעיריות מכירים אותנו. אנחנו מגיעים לכל מקום, בין אם זה יער ובין אם זה מדרחוב, פותחים את הבמה ומנגנים. הוזמנו להופעות באירועים של חברות, למשל חברות הייטק שעושות אירוע לעובדים או להופעות מטעם עיריות בפסיטבלים או ביקבים ועוד. היו לנו 3-4 הופעות בשבוע. קיבלנו טלפונים והזמנות ממקומות רבים".

כך היה עד משבר הקורונה. גץ: "ביום אחד כל ההופעות התבטלו, כולל כל האירועים שנקבעו שלושה חודשים קדימה. במהלך החודשים האחרונים לפעמים עיריות כבר דיברו אתנו וסגרו הופעות, אבל אחרי זמן קצר גם הן בוטלו כי היה סגר או שהם ביטלו בנימוק של 'לא לפגוע ברגשות הקהל', כי אם לאנשים אין אוכל אז איך נעשה הופעות. באמצע הסגר הייתה תקופה של שבועיים-שלושה שדווקא אז הזמינו אותנו לנסוע עם המשאית ברחובות ולנגן לשמח את האנשים שהיו במרפסות, אבל גם זה כמובן לא היה במחירים הרגילים שלנו. זה היה סביב ה-50% מהתעריפים הקבועים שלנו".

אז ממה חיים?
"אשתי עובדת במגזר הציבורי וזה נותן יציבות אבל לא יותר מדי כסף. המשכורת שלה לא מדהימה, אבל למזלי יש לי רזרבות אחרי 30 שנה בהייטק. לצערי לא כל חברי הנגנים במצב כזה שהם יכולים לגמור את החסכונות שלהם. הם הורידו משמעותית את רמת החיים וחלק מהם ממש נאבקים במאבק הישרדות.

"יש לי ארבעה ילדים שגם לא רוו נחת בתקופה הזאת, והייתי צריך לעזור להם, אז זו תקופה לא פשוטה כלכלית עבור אף אחד".

קיבלת סיוע מהמדינה?
"לא קיבלתי שום סיוע מהמדינה, כי ההסתכלות של המדינה עלי ועל כל עסק חדש לא נכונה ומשווים את ההכנסות שלנו ל-2018, שבמקרה שלי זו תקופה שלא משקפת את מה שהיה בעסק לפני פרוץ המשבר, כך שלא הייתי זכאי לשום מענק על פי הכללים של המענקים".

אז הצטרפת למחאות העצמאים לשיפור תנאי הסיוע?
"אני באופן עקרוני לא אוהב הפגנות. אני מגיע להפגנות שמתקיימות בגשר בבית ינאי ומנגן שם עם המשאית, כי זה קרוב וזה לנגן, אבל אני מעדיף לעשות אלכוג'ז על פני הפגנה. אני תמיד מחפש את הצדדים הפוזיטיביים במקום ללכת ולכעוס. אני רוצה לנגן עם החברה, ליהנות ולהנות את הקהל, אז אני מזדהה עם המאבק אבל לא לוקח בו חלק פעיל".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988