"בכל פעם שאני מגלה שאני לא זכאית למענק, הלב שלי נמעך"

שרונה סגל, בת 38, בעלת סטודיו plus one בתל אביב • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

שרונה סגל, בעלת סטודיו plus one בתל אביב / צילום: לין ממרן
שרונה סגל, בעלת סטודיו plus one בתל אביב / צילום: לין ממרן

"הייתי בנתיב קריירה טכנולוגי שנהניתי ממנו, במקביל עשיתי תואר שני במינהל עסקים ובמשאבי אנוש, אבל אף פעם לא עצרתי לחשוב אם זה מה שאני באמת רוצה", מספרת שרונה סגל, 38, בעלת סטודיו plus one בתל אביב. "ואז נסעתי להודו לשלושה וחצי חודשים. כשחזרתי תכננתי לקחת כמה חודשי חופש, אבל נשאבתי לחברה בינלאומית ללמידה ארגונית, ונשארתי שם שלוש שנים. כשילדתי את הבן שלי, ב-2012, זו שוב הייתה הזדמנות לעצור ולחשוב. התחלתי ללמוד את עולם התינוקות, כל מה שקשור להורות. לשם הלב שלי הלך.

"פתחתי בבית סטודיו לנשים אחרי לידה, והעברתי שם שיעורי פילאטיס, בייבי יוגה וסדנאות ליווי התפתחותי. עשיתי את זה במקביל לניהול הפרויקטים, וכשהבת השנייה שלי נולדה, הבנתי שאני צריכה להחליט על כיוון אחד. גם הרגשתי שהגעתי לתקרת הזכוכית עם מה שאפשר לעשות בבית. החלטתי לפתוח מקום אמיתי, ולהרחיב את קהל היעד שלי.

"לפני שנתיים וחצי פתחתי את הסטודיו הנוכחי שלי בשינקין. היום אני מציעה פעילויות לנשים בהריון, אימהות וילדים עד גיל 6. יש לי צוות של 15 מדריכות, וזה בעצם מיני מתנ"ס. הסטודיו מאוד אינטימי. עכשיו אנחנו אינטימיים יתר על המידה.

מה מודל הרווח שלך?
"בסדנה יש עד תשע משתתפות, כי זה מה שאפשר מבחינת גודל המקום. 5-6 הבנות הראשונות זה כיסוי הוצאות (מדריכה, ארנונה עסקית, חשמל וכו'), ומהשביעית והלאה אני מתחילה להרוויח. מהשמינית אני מצליחה לקחת משכורת. אגב, זו משכורת שהיא חצי ממה שהרווחתי בהייטק. ידעתי מראש שבשנתיים הראשונות עסק רק מחזיר הוצאות והלוואות. אתה לא אמור להרוויח בזמן הזה, שבו אתה גם לומד ומגלה מה עובד ומה לא, ואז משנה.

"בשנה שעברה עשיתי במשך שלושה חודשים קורס ניהול מועדוני כושר, שעלה לי כמה אלפי שקלים, ובעקבות זה עשיתי שינויים בסטודיו ועברתי למתכונת אחרת. למשל, מנויים במקום כרטיסיות, ודגש על פעילויות כושר. מדצמבר התחלתי להרוויח כסף. ינואר, פברואר ומרץ היו אמורים להיות החודשים הכי טובים בשנתיים האחרונות.

"ינואר ופברואר היו כאלה, ובמרץ חצי מהחודש היה מדהים וחצי לא. סגרנו הכול, ועברנו רק לזום. הייתי צריכה לשנות את כל מדיניות התשלום של המנויים. זה שעות של עדכוני תימחורים, כי בזום התשלום יורד לחצי מחיר. לא הייתי לי ברירה ולקחתי עוד הלוואה של 20 אלף שקל, כדי שאוכל לשלם למדריכות. אני הייתי מקור ההכנסה היחיד שלהן בתקופת הסגר".

מה קיבלת מהמדינה?
"לא קיבלתי כלום. כי עושים השוואה למה שהיה בשנה שעברה, ומרץ ואפריל הם תמיד חודשים חלשים יותר בענף הכושר, כי כולם בחופש. זו הסתכלות לא נכונה מבחינה כלכלית, זו טעות. הרי נעשו שינויים בעסק. למה לא מסתכלים על מה שהיה לפני הסגר? אם היו מסתכלים על ינואר-מרץ, זה היה משקף. אגב, כל העסקים שנפתחו בשנתיים האחרונות סובלים מהבעיה הזו. השוואה לשנה שעברה זה לעסקים שפעילים עשור, לא בשבילנו.

"שנית, בגלל שבשנה שעברה בדוח השנתי הייתי בברייק איבן, לא מגיע לי שום מענק. ומצד שני, אני ממשיכה לקחת הלוואות כדי לא לסגור את העסק. בעצם, מאז מרץ לא הכנסתי משכורת הביתה. בכל פעם המדינה מודיעה על עוד מענק, ואז רואה החשבון מודיע לי שאני לא זכאית לו. זה נורא לקבל את המייל הזה ממנו. בכל פעם שאני רואה את הדברים שחור על גבי לבן, הלב נמעך. תנו לי לקבל מה שהייתי מקבלת אם לא הייתה קורונה.

"אני נושכת בשיניים, וסוחבת כמה שאני יכולה. אני יודעת כמה העסק שלי חיוני לאנשים, וכמה הוא עושה להם טוב. נשים כתבו לי 'זה הדבר שמחזיק אותי שפויה'. עכשיו, עם ההודעה על הסגר השני, כתבו לי 'רק אל תגידי שאת סוגרת'".

מה חשבת כששמעת על הסגר הנוסף?
"שאני נכנסת לעוד ברוך ועוד ברוך. שלושה שבועות זה המון לעסק קטן. הייתה לי תקווה שמישהו למעלה יבין שאין בזה שום תועלת. עד היום לא הייתה אצלי אף חולת קורונה בסטודיו, אני סופר מקפידה על זה ועושה כל מה שאני יכולה. עכשיו אני חוזרת לשיעורי זום, אבל לא כולן יכולות ורוצות לעשות שיעורים בבית, ויש כאלה שאומרות 'תקפיאי לי', 'תבטלי לי'. שוב לוקחים לי את הפרנסה, ושכר הדירה לא משתנה, בעירייה לא עשו לי הנחה בארנונה, הרבה הוצאות לא משתנות".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988